החלטה בתיק רע"פ 2765/13

1.            לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיאה, השופט י' גריל, כב' השופטת ב' בר-זיו, וכב' השופט ד"ר ע' זרנקין) מתאריך 28.02.2013 ב-עק"נ 17171-12-12, בגדרו נדחה, ברוב דעות, ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' סגנית הנשיא, השופטת א' קנטור) מתאריך 23.10.2012 ב-ק"פ 439-08-10.

להלן יפורטו בתמציתיות הנתונים הנדרשים להכרעה בבקשה.

תמצית העובדות וההליכים הקודמים

2.            נגד המבקשת הוגשה בתאריך 01.08.2010 קובלנה פלילית, בגדרה נטען כי בתאריך 02.03.2010, בשעה 09:00 לערך, הגיעה המבקשת לבית עסק לחיטוב הגוף (להלן: העסק), המצוי בקניון קסטרא בחיפה. המשיבה היא בעלת העסק האמור, ומר מ.ש (להלן: מ'), בן זוגה לשעבר של המבקשת, הינו עובד שכיר בעסק.

על פי הנטען בקובלנה, המבקשת פנתה למ' בצעקות רמות, ומ' ביקש מן המבקשת לצאת ממתחם העסק ולשוחח מחוצה לו. המבקשת המשיכה לצעוק על מ', ושאלה "היכן הבהמה שלך?", כאשר כוונתה למשיבה. בהמשך, המבקשת שברה רגל של שולחן שהיה בעסק, רדפה אחרי המשיבה, וניסתה להכותה באמצעות הרגל ששברה. כמו כן ניפצה המבקשת מראה שהיתה מוצבת בעסק, הפילה מכונה ששימשה לעיצוב הגוף, שברה את שקע החשמל ובעטה בחוזקה בקירות. המבקשת אף איימה על המשיבה כי תפגע בה, ואמרה לה: "את תשלמי על זה". בהמשך, ובעקבות פנייתה של המשיבה להנהלת הקניון, הגיע לעסק מר משה לוי (להלן: לוי), איש אחזקה בקניון, אשר סייע למתי להוציא את המבקשת מחוץ למתחם העסק. בתגובה, כך על פי המתואר בקובלנה, המבקשת צעקה כלפי עובדי העסק, וכלפי עוברים ושבים בקניון, את הדברים הבאים: "זונה... בהמה... מזדיינת עם מתי... מממנת אותו". עוד הטיחה המבקשת במשיבה כי היא "נשואה ואמא לארבעה ילדים וכי אינה מתביישת".

נוכח עובדות נטענות אלה, הואשמה המבקשת בפרסום לשון הרע, עבירה לפי סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, ובאיומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

3.            בתאריך 10.09.2012, ולאחר ניהול הוכחות, הכריע בית משפט השלום הנכבד את דינה של המבקשת (אשר יוצגה שם על ידי עו"ד אבי קורונל). בהכרעת הדין, סקר בית משפט השלום הנכבד את עדויותיהם של עדי המשיבה, אשר כללו, לצד עדותם של המשיבה ושל מתי, גם עדויות של עוברי אורח "ניטרליים", כלשונו של בית משפט השלום הנכבד. עוד התייחס בית משפט השלום לעדותה של המבקשת, אשר היתה העדה היחידה מטעמה, בגדרה טענה כי התנהגותה באירועים, מושא הקובלנה, באה בעקבות מכות שספגה ממתי, מלוי וכן מהמשיבה עצמה, כך שדבריה נאמרו בעידנא דריתחא.

בית משפט השלום הנכבד מצא כי: "גרסת עדי הקובלת [המשיבה - ח"מ] הייתה אמינה ומהימנה עלי ועומדת במבחני ההגיון והסבירות. גרסאות עדים אלה חוזקו, האחת באחרת ובראיות אובייקטיביות לרבות גרסת הנאשמת [המבקשת - ח"מ] עצמה. לעומת זאת, גרסת הנאשמת לא היתה אמינה ומהימנה עלי, אינה עומדת במבחני ההיגיון והסבירות והנאשמת בחרה שלא להביא כל עד או להמציא כל ראיה שיכלו לחזק את גרסתה. הדבר אומר דרשני: לא זו בלבד שיש בכך כדי לערער את גרסת הנאשמת עצמה, אלא שיש בכך כדי לחזק את גרסאות עדי הקובלת".

          נוכח מסקנתו זו, ולאחר שמצא כי המעשים המיוחסים למבקשת מקיימים את יסודותיהן של העבירות בהן הואשמה המבקשת - הרשיע בית משפט השלום הנכבד את המבקשת בשתי העבירות שיוחסו לה בקובלנה.

4.            בתאריך 23.10.2012 גזר בית משפט השלום הנכבד את דינה של המבקשת, והשית עליה את העונשים הבאים: חתימת התחייבות כספית בסך 10,000 ש"ח להמנע מלעבור בתוך שנתיים את אחת משתי העבירות שבהן הורשעה, ו-60 יום מאסר על תנאי למשך שנתיים (כאשר התנאי הוא שהמבקשת לא תעבור את אחת משתי העבירות שבהן הורשעה). עוד קבע בית משפט השלום הנכבד כי המבקשת תשלם למשיבה פיצויים בסך של 5,000 ש"ח.

5.            על פסק דינו של בית משפט השלום הנכבד הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי הנכבד, כשהיא מיוצגת על ידי עו"ד אביטל בן-נון (המייצגת את המבקשת גם בפני). יאמר כבר עתה, כי בערעורה לא טענה המבקשת כנגד חומרת העונש שהושת עליה, והיא אף איננה טוענת זאת בגדרי הבקשה שבפני.

טענתה המרכזית של המבקשת בערעורה התמקדה בכשל בייצוג: לדבריה, בגדרי הכרעת הדין, העיר בית משפט השלום הנכבד למבקשת מספר פעמים כי היה עליה להציג ראיות, אשר תתמוכנה בגרסתה, לפיה הוכתה על ידי מתי, על ידי לוי ועל ידי המשיבה - טרם שביצעה את המיוחס לה בקובלנה שהוגשה כנגדה. לטענת המבקשת, ראיות שכאלה היו בידי עו"ד קורונל, או שניתן היה להשיגן - ואף על פי כן הן לא הוגשו לבית משפט השלום הנכבד (להלן יכונו ראיות אלה: הראיות הנוספות). לפיכך, כך גרסה המבקשת בערעורה, "הימנעות בא כוחה דאז מהבאת ראיות שיכולות היו להניח בפני כבוד בית המשפט קמא תמונה מלאה של השתלשלות העניינים בארוע נושא הקובלנה, הינה בבחינת כשל בייצוג".

למען שלמות התמונה אציין כי בהתאם להנחיות הפסיקה, פנתה עו"ד בן-נון אל עו"ד קורונל וביקשה את תגובתו למספר שאלות שהציגה בפניו. בתאריך 30.01.2013 השיב עו"ד קורונל לפנייה, ופירט את הטעמים לאופן שבו נוהלה הגנת המבקשת בבית משפט השלום הנכבד (להלן: מכתבו של עו"ד קורונל).

6.            בתאריך 28.02.2013 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד בערעורה של המבקשת, ובו נחלקו דעותיהם של שלושת שופטי המותב הנכבד:

כב' השופטת בר-זיו סברה כי מכתבו של עו"ד קורונל מאשר את גרסת המבקשת, לפיה אכן עמדו לרשותה ראיות רבות, אשר לא הוצגו בפני בית משפט השלום הנכבד, וכי אם ראיות נוספות אלה היו מוגשות יתכן והתוצאה בהכרעת הדין היתה משתנה. כב' השופטת בר-זיו ציינה עוד כי: "אני סבורה כי הצגת הראיות הנוספות היתה עשויה לאפשר לבית משפט קמא לראות את התמונה בשלמותה ולא מנקודת המבט של המשיבה ועדיה בלבד. השגת הצדק מחייבת במקרה שכזה לתקן את הכשל או המשגה". לפיכך, קבעה כב' השופטת בר-זיו כי לדעתה דין הערעור להתקבל במובן זה שההליך יוחזר לבית משפט השלום לצורך גביית הראיות הנוספות.

          כב' השופט גריל ציין כי לטעמו יש לדחות את טענת הכשל בייצוג אותה העלתה המבקשת. לדעתו של כב' השופט גריל, "הכרעת הדין אליה הגיע בית משפט קמא התבססה לא רק על עדים או ראיות מטעם המערערת [המבקשת - ח"מ], שלא הובאו או לא הוגשו לעיונו של בית משפט קמא, ואשר זקף זאת לחובתה של המערערת, אלא הכרעת הדין התבססה גם על קבלת גירסת עדי הקובלת-המשיבה כגירסה אמינה ומהימנה, העומדת במבחני ההגיון והסבירות" (ההדגשה במקור - ח"מ). בהתאם, סבר כב' השופט גריל כי מכלול הראיות איננו מותיר ספק סביר באשמתה של המבקשת, וכי אין מקום להשיב את ההליך לבית משפט השלום הנכבד לצורך גביית הראיות הנוספות.

          כב' השופט זרנקין הצטרף לדעתו של כב' השופט גריל, והסביר כדלקמן:

"אף כי נכונה הטענה שהייצוג המשפטי לו זכתה המערערת [המבקשת - ח"מ] בבית המשפט קמא לא היה מן המשובחים, ואף זו בלשון המעטה, עדיין על פי התרשמותי אין לומר כי תוצאת פסק הדין קמא נעוצה באותו ייצוג, ולא ניתן לומר כי אלמלא הייצוג הכושל תוצאת ההליך היתה משתנה. מסכים אני עם ניתוחו של סגן הנשיא כבוד השופט גריל כי מפסק דינו של בית משפט קמא עולה שגרסת המשיבים הייתה אמינה ומהימנה עליו יותר מגרסת המערערת, וכי היא אף עמדה במבחני ההיגיון והסבירות. גרסת המשיבים קיבלה אף חיזוק מעדים נייטראלים אשר אין להם עניין בתוצאות הדיון והם העידו, לפי תומם, את אשר ראו ושמעו. משאלו הם פני הדברים, אינני רואה טעם של ממש להחזיר את הדיון לבית משפט קמא, כהצעתה של כבוד השופטת בר-זיו, ויש לדחות את הערעור אשר אדניו מושתתים על ממצאים עובדתיים גרידא ועל התרשמות מעדים".

          לפיכך, בית המשפט המחוזי הנכבד קבע, ברוב דעות, כי יש לדחות את ערעורה של המבקשת.